אנרגיה ג'ינג'ית זה דבר שלפעמים קשה לעמוד בקצב שלו. אני רצה ממפגש למפגש, מאימון לאימון, מהרצאה להרצאה ומכנס לכנס, ולעתים מרגישה שקטונתי מלהכיל את כל המידע והידע שאני מקבלת.
אני לא מצליחה למצוא לזה את המילה המתאימה בעברית, אבל אני מתכוונת להרגשה של להיות overwhelmed" כלומר סוג של "המומה". לא יודעת איך זה אצלכן, אבל כשאני חווה כל כך הרבה דברים חדשים ומרגשים, פוגשת כל כך הרבה אנשים ונשים מעוררי השראה שמתחשק לי לעשות שת"פ עם כולם, מגיע השלב שבו אני חייבת, באופן אלים כמעט, לעצור את עצמי, לשים סטופ ולהכריח את עצמי - לנשום.
אנחנו חיים בעולם של סופר-ספיד. רעיונות חדשים צצים כל הזמן, ולפעמים אני מרגישה שאני משתגעת מרוב פוטנציאל. העניין הוא שהרבה פעמים אנחנו נסחפות בהתרגשות הזו של הפוטנציאל והרעיונות החדשים, כך שאנחנו מתחילות ליישם משהו בלי תכנון, בלי ניהול, והרבה פעמים כשההתלהבות נגמרת הפרויקט נעצר ולא מגיע לכדי יישום מלא.
מרגיש מוכר?
אז מה אני מציעה, בעצם? לעצור ולנשום.
ומה זה אומר לנשום כשמדובר בעסק? מבחינתי זה אומר להכניס ביומן משבצות קטנות של אי-עשייה. שעות מסוימות בשבוע העבודה שלי שבהן אני לא פותחת מחשב או את המחברת, לא מעבדת שום רעיון חדש, ופשוט עוצרת להטמיע ולעכל את כל מה שקיבלתי עד כה.
כך קרה לי השבוע בעקבות השתתפותי בכנס "שיווק יצירתי" שהפיקה עדי מאור סיסו המוכשרת והמרתקת. אני, ועוד כמה מאות נשים, יצאנו מהכנס מלאות רעיונות והשראה, וידעתי שאם לא אחליט במודע שבימים הקרובים אני פשוט לא עושה עם זה כלום, קיים חשש שאתחיל המון דברים באופן אימפולסיבי וככה הם גם ייראו.
אז מה שאני מציעה לכן, דווקא כשההתלהבות בשיא הגובה, כשאתן הכי הכי נלהבות ורוצות כבר לטרוף את העולם - דווקא אז התאמנו על ניהול עצמי. עיצרו. חכו. נישמו. ההתלהבות ממה שראיתן ולמדתן תחזור בהמשך, רק שהפעם בצורה מבוקרת, נשלטת ונבונה.
ושיהיה בהצלחה.
עידית
אני לא מצליחה למצוא לזה את המילה המתאימה בעברית, אבל אני מתכוונת להרגשה של להיות overwhelmed" כלומר סוג של "המומה". לא יודעת איך זה אצלכן, אבל כשאני חווה כל כך הרבה דברים חדשים ומרגשים, פוגשת כל כך הרבה אנשים ונשים מעוררי השראה שמתחשק לי לעשות שת"פ עם כולם, מגיע השלב שבו אני חייבת, באופן אלים כמעט, לעצור את עצמי, לשים סטופ ולהכריח את עצמי - לנשום.
אנחנו חיים בעולם של סופר-ספיד. רעיונות חדשים צצים כל הזמן, ולפעמים אני מרגישה שאני משתגעת מרוב פוטנציאל. העניין הוא שהרבה פעמים אנחנו נסחפות בהתרגשות הזו של הפוטנציאל והרעיונות החדשים, כך שאנחנו מתחילות ליישם משהו בלי תכנון, בלי ניהול, והרבה פעמים כשההתלהבות נגמרת הפרויקט נעצר ולא מגיע לכדי יישום מלא.
מרגיש מוכר?
אז מה אני מציעה, בעצם? לעצור ולנשום.
ומה זה אומר לנשום כשמדובר בעסק? מבחינתי זה אומר להכניס ביומן משבצות קטנות של אי-עשייה. שעות מסוימות בשבוע העבודה שלי שבהן אני לא פותחת מחשב או את המחברת, לא מעבדת שום רעיון חדש, ופשוט עוצרת להטמיע ולעכל את כל מה שקיבלתי עד כה.
כך קרה לי השבוע בעקבות השתתפותי בכנס "שיווק יצירתי" שהפיקה עדי מאור סיסו המוכשרת והמרתקת. אני, ועוד כמה מאות נשים, יצאנו מהכנס מלאות רעיונות והשראה, וידעתי שאם לא אחליט במודע שבימים הקרובים אני פשוט לא עושה עם זה כלום, קיים חשש שאתחיל המון דברים באופן אימפולסיבי וככה הם גם ייראו.
אז מה שאני מציעה לכן, דווקא כשההתלהבות בשיא הגובה, כשאתן הכי הכי נלהבות ורוצות כבר לטרוף את העולם - דווקא אז התאמנו על ניהול עצמי. עיצרו. חכו. נישמו. ההתלהבות ממה שראיתן ולמדתן תחזור בהמשך, רק שהפעם בצורה מבוקרת, נשלטת ונבונה.
ושיהיה בהצלחה.
עידית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה