ביום שישי האחרון השתתפתי בריצת 10 ק"מ במסגרת מרתון תל אביב. האווירה היתה חגיגית, עשרות אלפי רצים מהארץ ומהעולם, פסטיבל של מוסיקה, קצב, זיעה וחולצות ורודות.
הריצה עברה יפה, ולמרות שלקראת הסוף היו לי רגעים קשים, הצלחתי לסיים אותה בזמן שהתחייבתי לעצמי, שעה ועשרים דקות.
פירוש הדבר הוא שעמדו לרשותי שעה ועשרים דקות לחשיבה, ואת תוצאות החשיבה הזו אני רוצה לחלוק איתכם כאן. באופן ברור ובלי לתכנן זאת מראש, נדדה המחשבה שלי לדמיון שבין ריצה למרחק כזה לבין ניהול עסק עצמאי קטן. אני בטוחה שאינני הראשונה שמשווה ניהול עסק לריצה ארוכה. ועם זאת, אני סבורה שיש לי כמה תובנות שיכולות לשמש אתכם, ושאולי לא קראתם אותן קודם.
והנה כמה מהתובנות שעלו לי:
הכנה - למירוץ, לעסק, ובעצם כמעט לכל דבר בחיים צריך להתכונן. והמילה הכנה פירושה למידה, צבירת ידע והבנה של התחום שאליו נכנסים. לא משנה אם זה הריון, ספורט, עסק, מגורים, ומה לא. השלב הראשון הוא איסוף מידע, הבנת היכולות והצרכים של עצמך וקביעת יעדים. כשהחלטתי לרוץ 10 ק"מ ביררתי עם עצמי מה היכולת הגופנית שלי, ידעתי כבר מה היכולת המנטלית שלי, היה לי ברור שריצה ארוכה מדי תשעמם ותתיש אותי, אבל ריצה למרחק של 10 ק"מ תאתגר ותעניין אותי. בדקתי מה היכולת שלי מבחינת קצב נשימה (ריצות ראשונות עם משאף מחכה ברכב), מדידת דופק, ולאחר שכבר צברתי זמן ריצה, יכולתי לשער מה זמן המטרה שלי, כלומר כמה זמן ייקח לי לסיים ריצה של 10 ק"מ. כך גם בעסק, אם אתם לא בתוך המספרים, בתוך התזרים, לא לומדים את היכולות שלכם, לא מבינים מה פירוש הדבר לשווק, לתמחר, למכור ועוד, העסק לא ימריא. ואם כן, תהיה זו המראה קצרת טווח.
מתחילים לרוץ- כמו במירוץ, גם בעסק, ההתחלה מלאת אנרגיה, התרגשות, ציפייה ומתח. כשהלכתי לכיוון קו הזינוק הרגשתי את העוצמה של ההתרגשות מעלה את פעימות הלב, כמו ביום שבו קיבלתי לידיי לראשונה את כרטיסי הביקור שלי. הרגשתי שאני נמצאת על הסף של מימוש פוטנציאל אדיר, שאני עומדת לשבור שיאים, להראות לעולם מי אני ולמה אני מסוגלת. לא יכולתי כבר לחכות לזינוק, ובהשאלה לעסק - לא יכולתי כבר לחכות לפגוש את הלקוחות הראשונים, לכתוב פוסט ראשון בדף העסקי, להוציא את כל מה שבוער בי ואני רוצה להעביר הלאה. זיכרו את ההתרגשות של ההתחלה! זו תחושה שלא תחזור, אבל המחשבה עליה מדי פעם תזכיר לכם למה נכנסתם לענין מלכתחילה, מה מלהיב אותכם בעסק שלכם ומה מניע אתכם במקום העמוק ביותר.
המשך - אבל במירוץ, כמו בעסק, ההתחלה נגמרת באיזשהו שלב, והמירוץ הופך למשהו אחיד, מסלול רציף, ועלייך להחליט באיזה קצב תרוץ. האם להמשיך חזק כמו בפתיחה, מה שעלול לגמור את הכוחות בהמשך הדרך, או לתכנן מראש איך לחלק את הכוחות שיש לי, את המשאבים העומדים לרשותי, כדי שאוכל להמשיך לאורך כל המסלול באופן יציב ובטוח. נוסף על כך, זו הפעם הראשונה שרצתי לאורך המסלול הזה. לא הכרתי אותו מראש (לפחות לא ברגליים, גם אם כן במכונית) ולא יכולתי לצפות מראש אילו קשיים ואתגרים ממתינים לי. ואכן היו כאלה, מסתבר שרחובות מסוימים בתל אביב תלולים יותר ממה שחשבתי, מסתבר שחיכתה לנו לקראת הסוף עלייה משמעותית של גשר רוקח. את כל אלה לא ידעתי מראש כשהתכוננתי למירוץ, וכמו בעסק - היה עליי לקחת מדי פעם נשימה עמוקה ולשמור על קצב ברור ומסודר כדי שלא אשבר לפני הסוף.
עם זאת, ברגעים מסוימים, כשהמוסיקה הדליקה אותי או כשהעידוד מהקהל גבר, הרגשתי צורך להגביר קצת את הקצב, לרקוד תוך כדי ריצה, וגם זה חלק חשוב בהתנהלות. מותר וכדאי להגביר או להאט את הקצב כשהזמן וההזדמנות מאפשרים זאת.
משברים - בריצה למרחקים ארוכים יש רגעי משבר. במקרה שלי היה אחד. הוא הגיע לאחר הקילומטר השביעי. עד אותו רגע רצתי בכיף, מלווה במוסיקה שנוגנה לאורך המסלול, אבל בקילומטר השביעי החלו להסתנן לליבי רגשות פחות נעימים. התחילו לכאוב לי אצבעות רגל שמאל, והמחשבה "בשביל מה אני עושה את זה בכלל?" התגנבה לראש. היה חם, הייתי צמאה, וכמעט שהחלטתי להפסיק לרוץ ולעבור להליכה.
ומה עזר לי להמשיך לרוץ? אני חושבת שהתשובה לשאלה הזו היא אחת התובנות הגדולות ביותר שעלו לי - ביקשתי עזרה!
מלכתחילה לא נרשמתי למירוץ הזה לבד. הצטרפו אליי שלושה חברים נפלאים - אסף, מאמן הכושר האישי שאני עובדת איתו, ליאור, מאמנת נוספת מחדר הכושר שהצטרפה בשביל הכיף, ואורלי, מתאמנת מקסימה שהכרתי לאחרונה דרך אסף והפכה לחברה.
החשיבות של לא להיות לבד היא כל כך משמעותית, כמובן שבמירוץ, ועל אחת כמה וכמה כשאנחנו מנהלים עסק קטן. בעלי עסקים קטנים, ולא משנה אם הם עובדים מהבית או ממשרד, מספרים הרבה על תחושת בדידות גדולה. ברור שבעסק קטן אין משאבים להעסיק עובדים, לפחות בהתחלה, אבל הרגשת הבדידות הזו עלולה לשבור את רוחו של האמיץ שביזמים.
אז ביקשתי עזרה, ביקשתי להאט מעט את הקצב, ביקשתי מאסף שיביא בקבוק מים מאחת מעמדות ההתרעננות, ואת העזרה הכי גדולה קיבלתי בלי שביקשתי - אסף ואורלי פשוט היו שם, זרקו כמה מילות עידוד ומוטיבציה, ונתנו לי להתגבר על הרגע הקשה.
אני לא יכולה להתחיל לתאר לכם את החשיבות של התגברות על קושי במירוץ או בעסק. תחושת ההצלחה, היכולת להתמודד, הן נפלאות. את שלושת הקילומטרים הבאים כבר רצתי בכוחות מחודשים ובאנרגיה גבוהה.
תובנה נוספת שעולה מהמשבר הזה היא - זהו מתי קשה לכם. הבינו שזה חלק בלתי נפרד מהמירוץ, קבלו בהבנה את עצמכם כשיש משבר, בקשו עזרה ותמיכה.
קו הסיום - המירוץ התחיל והסתיים באותה נקודה. פירוש הדבר שידעתי מראש לאן אני אמורה להגיע ואיך נראה קו הסיום. עם זאת, לאורך המירוץ הקו הזה היה נסתר מהעין, רחוק ככל שאפשר לדמיין, ורק בסוף, אחרי גשר רוקח, ראיתי אותו שוב. גם בעסק, אנחנו מציבים לעצמנו קו סיום דמיוני, ואפילו יותר מאחד. קו זה הוא היעד אליו אנחנו שואפים להגיע, והוא יכול להיות אחד וברור, או מספר יעדים שאנחנו מתכננים לכבוש בזה אחר זה. מבחינתי קו הסיום של המירוץ היה רק נקודה פורמלית. קו הסיום האמיתי עבורי היה כל המירוץ כולו. עצם השתתפותי היוותה יעד שכבשתי. עצם הריצה היוותה גולת כותרת עבורי.
והתובנה שאני מוסיפה כאן היא - תהנו מהדרך. קו הסיום יכול להתקרב או להתרחק, יכול להשתנות עשרות פעמים, ויכול גם לא לעניין אתכם בכלל. עצם ההשתתפות במשחק, עצם זה שיצאתם לדרך - היא היא ההישג הגדול שלכם!
מקצוענות - עוד מילה בנוגע לאסף. כשהחלטתי שאני רוצה להשתתף במירוץ, הייתי כבר מנוסה בריצות קצרות וחביבות, של לא יותר מ-4 ק"מ. הבנתי שאם אני רוצה להתקדם נכון, ובלי להזיק לעצמי, אני צריכה עזרה של מקצוען. גם בעסק הקטן, הניסיון שלנו לעשות הכל בעצמנו, לעתים מתוך מחשבה שכך נחסוך בהוצאות, עלולה להיות שגויה ולהזיק במקום להועיל.
דמיינו פלאייר שהודפס לבד במדפסת ביתית מול פלאייר שהודפס בבית דפוס - מה תחשבו על בעל המקצוע שמגיש לכם פלאייר כזה?
חישבו מהן הנקודות החלשות יותר בהתנהלות שלכם בעסק, והאם אתם יכולים לפתור אותן בעזרת מקצוען, שעלותו תניב תועלת גדולה הרבה יותר ותהפוך את העסק שלכם למשגשג במקום מדשדש.
לסיכום, ניהול עסק קטן הוא ריצה למרחקים ארוכים. סדרו נשימה, קיבעו קצב, הרשו לעצמכם לשנות אותו מדי פעם, הכילו את רגעי המשבר, היעזרו במומחים ובקשו תמיכה ועידוד, והכי חשוב - אל תהססו....צאו לדרך!!! המדליה מחכה לכם בקצה המסלול והיא מנצנצת וקסומה...
ומילה נוספת שיכולה להתאים הן לעסק קטן והן למירוץ - משפחה. בלי תמיכה מהבית, בלי אנשים אהובים שמאפשרים לך ללכת להתאמן, או ללכת לקדם את העסק שלך, לעתים על חשבון זמן משפחתי, לעתים על חשבון זמן זוגי, ומתוך מאמץ מתמיד לאזן ביניהם, בלי כל אלה - אין משמעות ואין קיום לשום דבר.
אני לא חושפת בד"כ את בני משפחתי כשאני מדברת על העסק, לא בפייסבוק ולא בבלוג, אבל לשלוח נשיקה וחיבוק ותודה ענקית תמיד אפשר. אוהבת אתכם מוטי, מאיה, שירה וגיא.
אתם מוזמנים לחלוק את ההתרגשות שלי בסרטון שהכנתי מתמונות המירוץ שלי בדיוק כאן
נתראה על המסלול,
עידית
הריצה עברה יפה, ולמרות שלקראת הסוף היו לי רגעים קשים, הצלחתי לסיים אותה בזמן שהתחייבתי לעצמי, שעה ועשרים דקות.
פירוש הדבר הוא שעמדו לרשותי שעה ועשרים דקות לחשיבה, ואת תוצאות החשיבה הזו אני רוצה לחלוק איתכם כאן. באופן ברור ובלי לתכנן זאת מראש, נדדה המחשבה שלי לדמיון שבין ריצה למרחק כזה לבין ניהול עסק עצמאי קטן. אני בטוחה שאינני הראשונה שמשווה ניהול עסק לריצה ארוכה. ועם זאת, אני סבורה שיש לי כמה תובנות שיכולות לשמש אתכם, ושאולי לא קראתם אותן קודם.
והנה כמה מהתובנות שעלו לי:
הכנה - למירוץ, לעסק, ובעצם כמעט לכל דבר בחיים צריך להתכונן. והמילה הכנה פירושה למידה, צבירת ידע והבנה של התחום שאליו נכנסים. לא משנה אם זה הריון, ספורט, עסק, מגורים, ומה לא. השלב הראשון הוא איסוף מידע, הבנת היכולות והצרכים של עצמך וקביעת יעדים. כשהחלטתי לרוץ 10 ק"מ ביררתי עם עצמי מה היכולת הגופנית שלי, ידעתי כבר מה היכולת המנטלית שלי, היה לי ברור שריצה ארוכה מדי תשעמם ותתיש אותי, אבל ריצה למרחק של 10 ק"מ תאתגר ותעניין אותי. בדקתי מה היכולת שלי מבחינת קצב נשימה (ריצות ראשונות עם משאף מחכה ברכב), מדידת דופק, ולאחר שכבר צברתי זמן ריצה, יכולתי לשער מה זמן המטרה שלי, כלומר כמה זמן ייקח לי לסיים ריצה של 10 ק"מ. כך גם בעסק, אם אתם לא בתוך המספרים, בתוך התזרים, לא לומדים את היכולות שלכם, לא מבינים מה פירוש הדבר לשווק, לתמחר, למכור ועוד, העסק לא ימריא. ואם כן, תהיה זו המראה קצרת טווח.
מתחילים לרוץ- כמו במירוץ, גם בעסק, ההתחלה מלאת אנרגיה, התרגשות, ציפייה ומתח. כשהלכתי לכיוון קו הזינוק הרגשתי את העוצמה של ההתרגשות מעלה את פעימות הלב, כמו ביום שבו קיבלתי לידיי לראשונה את כרטיסי הביקור שלי. הרגשתי שאני נמצאת על הסף של מימוש פוטנציאל אדיר, שאני עומדת לשבור שיאים, להראות לעולם מי אני ולמה אני מסוגלת. לא יכולתי כבר לחכות לזינוק, ובהשאלה לעסק - לא יכולתי כבר לחכות לפגוש את הלקוחות הראשונים, לכתוב פוסט ראשון בדף העסקי, להוציא את כל מה שבוער בי ואני רוצה להעביר הלאה. זיכרו את ההתרגשות של ההתחלה! זו תחושה שלא תחזור, אבל המחשבה עליה מדי פעם תזכיר לכם למה נכנסתם לענין מלכתחילה, מה מלהיב אותכם בעסק שלכם ומה מניע אתכם במקום העמוק ביותר.
המשך - אבל במירוץ, כמו בעסק, ההתחלה נגמרת באיזשהו שלב, והמירוץ הופך למשהו אחיד, מסלול רציף, ועלייך להחליט באיזה קצב תרוץ. האם להמשיך חזק כמו בפתיחה, מה שעלול לגמור את הכוחות בהמשך הדרך, או לתכנן מראש איך לחלק את הכוחות שיש לי, את המשאבים העומדים לרשותי, כדי שאוכל להמשיך לאורך כל המסלול באופן יציב ובטוח. נוסף על כך, זו הפעם הראשונה שרצתי לאורך המסלול הזה. לא הכרתי אותו מראש (לפחות לא ברגליים, גם אם כן במכונית) ולא יכולתי לצפות מראש אילו קשיים ואתגרים ממתינים לי. ואכן היו כאלה, מסתבר שרחובות מסוימים בתל אביב תלולים יותר ממה שחשבתי, מסתבר שחיכתה לנו לקראת הסוף עלייה משמעותית של גשר רוקח. את כל אלה לא ידעתי מראש כשהתכוננתי למירוץ, וכמו בעסק - היה עליי לקחת מדי פעם נשימה עמוקה ולשמור על קצב ברור ומסודר כדי שלא אשבר לפני הסוף.
עם זאת, ברגעים מסוימים, כשהמוסיקה הדליקה אותי או כשהעידוד מהקהל גבר, הרגשתי צורך להגביר קצת את הקצב, לרקוד תוך כדי ריצה, וגם זה חלק חשוב בהתנהלות. מותר וכדאי להגביר או להאט את הקצב כשהזמן וההזדמנות מאפשרים זאת.
משברים - בריצה למרחקים ארוכים יש רגעי משבר. במקרה שלי היה אחד. הוא הגיע לאחר הקילומטר השביעי. עד אותו רגע רצתי בכיף, מלווה במוסיקה שנוגנה לאורך המסלול, אבל בקילומטר השביעי החלו להסתנן לליבי רגשות פחות נעימים. התחילו לכאוב לי אצבעות רגל שמאל, והמחשבה "בשביל מה אני עושה את זה בכלל?" התגנבה לראש. היה חם, הייתי צמאה, וכמעט שהחלטתי להפסיק לרוץ ולעבור להליכה.
ומה עזר לי להמשיך לרוץ? אני חושבת שהתשובה לשאלה הזו היא אחת התובנות הגדולות ביותר שעלו לי - ביקשתי עזרה!
מלכתחילה לא נרשמתי למירוץ הזה לבד. הצטרפו אליי שלושה חברים נפלאים - אסף, מאמן הכושר האישי שאני עובדת איתו, ליאור, מאמנת נוספת מחדר הכושר שהצטרפה בשביל הכיף, ואורלי, מתאמנת מקסימה שהכרתי לאחרונה דרך אסף והפכה לחברה.
החשיבות של לא להיות לבד היא כל כך משמעותית, כמובן שבמירוץ, ועל אחת כמה וכמה כשאנחנו מנהלים עסק קטן. בעלי עסקים קטנים, ולא משנה אם הם עובדים מהבית או ממשרד, מספרים הרבה על תחושת בדידות גדולה. ברור שבעסק קטן אין משאבים להעסיק עובדים, לפחות בהתחלה, אבל הרגשת הבדידות הזו עלולה לשבור את רוחו של האמיץ שביזמים.
אז ביקשתי עזרה, ביקשתי להאט מעט את הקצב, ביקשתי מאסף שיביא בקבוק מים מאחת מעמדות ההתרעננות, ואת העזרה הכי גדולה קיבלתי בלי שביקשתי - אסף ואורלי פשוט היו שם, זרקו כמה מילות עידוד ומוטיבציה, ונתנו לי להתגבר על הרגע הקשה.
אני לא יכולה להתחיל לתאר לכם את החשיבות של התגברות על קושי במירוץ או בעסק. תחושת ההצלחה, היכולת להתמודד, הן נפלאות. את שלושת הקילומטרים הבאים כבר רצתי בכוחות מחודשים ובאנרגיה גבוהה.
תובנה נוספת שעולה מהמשבר הזה היא - זהו מתי קשה לכם. הבינו שזה חלק בלתי נפרד מהמירוץ, קבלו בהבנה את עצמכם כשיש משבר, בקשו עזרה ותמיכה.
קו הסיום - המירוץ התחיל והסתיים באותה נקודה. פירוש הדבר שידעתי מראש לאן אני אמורה להגיע ואיך נראה קו הסיום. עם זאת, לאורך המירוץ הקו הזה היה נסתר מהעין, רחוק ככל שאפשר לדמיין, ורק בסוף, אחרי גשר רוקח, ראיתי אותו שוב. גם בעסק, אנחנו מציבים לעצמנו קו סיום דמיוני, ואפילו יותר מאחד. קו זה הוא היעד אליו אנחנו שואפים להגיע, והוא יכול להיות אחד וברור, או מספר יעדים שאנחנו מתכננים לכבוש בזה אחר זה. מבחינתי קו הסיום של המירוץ היה רק נקודה פורמלית. קו הסיום האמיתי עבורי היה כל המירוץ כולו. עצם השתתפותי היוותה יעד שכבשתי. עצם הריצה היוותה גולת כותרת עבורי.
והתובנה שאני מוסיפה כאן היא - תהנו מהדרך. קו הסיום יכול להתקרב או להתרחק, יכול להשתנות עשרות פעמים, ויכול גם לא לעניין אתכם בכלל. עצם ההשתתפות במשחק, עצם זה שיצאתם לדרך - היא היא ההישג הגדול שלכם!
מקצוענות - עוד מילה בנוגע לאסף. כשהחלטתי שאני רוצה להשתתף במירוץ, הייתי כבר מנוסה בריצות קצרות וחביבות, של לא יותר מ-4 ק"מ. הבנתי שאם אני רוצה להתקדם נכון, ובלי להזיק לעצמי, אני צריכה עזרה של מקצוען. גם בעסק הקטן, הניסיון שלנו לעשות הכל בעצמנו, לעתים מתוך מחשבה שכך נחסוך בהוצאות, עלולה להיות שגויה ולהזיק במקום להועיל.
דמיינו פלאייר שהודפס לבד במדפסת ביתית מול פלאייר שהודפס בבית דפוס - מה תחשבו על בעל המקצוע שמגיש לכם פלאייר כזה?
חישבו מהן הנקודות החלשות יותר בהתנהלות שלכם בעסק, והאם אתם יכולים לפתור אותן בעזרת מקצוען, שעלותו תניב תועלת גדולה הרבה יותר ותהפוך את העסק שלכם למשגשג במקום מדשדש.
לסיכום, ניהול עסק קטן הוא ריצה למרחקים ארוכים. סדרו נשימה, קיבעו קצב, הרשו לעצמכם לשנות אותו מדי פעם, הכילו את רגעי המשבר, היעזרו במומחים ובקשו תמיכה ועידוד, והכי חשוב - אל תהססו....צאו לדרך!!! המדליה מחכה לכם בקצה המסלול והיא מנצנצת וקסומה...
ומילה נוספת שיכולה להתאים הן לעסק קטן והן למירוץ - משפחה. בלי תמיכה מהבית, בלי אנשים אהובים שמאפשרים לך ללכת להתאמן, או ללכת לקדם את העסק שלך, לעתים על חשבון זמן משפחתי, לעתים על חשבון זמן זוגי, ומתוך מאמץ מתמיד לאזן ביניהם, בלי כל אלה - אין משמעות ואין קיום לשום דבר.
אני לא חושפת בד"כ את בני משפחתי כשאני מדברת על העסק, לא בפייסבוק ולא בבלוג, אבל לשלוח נשיקה וחיבוק ותודה ענקית תמיד אפשר. אוהבת אתכם מוטי, מאיה, שירה וגיא.
נתראה על המסלול,
עידית
כל הכבוד על המרוץ, איזו הקבלה נכונה ומעניינת :-)
השבמחק