כמה מילים נכתבו על הרגש הזה שנקרא "אשמה", כמה טרגדיות נגרמו בגללו, כמה יסורים.
אבל אני רוצה לדבר איתכם על הצדדים הטובים של האשמה. כן, יש כאלה.
אנחנו חווים קשת רחבה של רגשות בכל יום מימי חיינו. שמחה, עצב, תסכול, הנאה, אהבה ועוד. לכל רגש יש תפקיד ומשמעות, וכך גם לרגש האשמה.
אני מחלקת את רגשות האשמה שלנו, או למעשה את ההתייחסות שלנו אליהם, לשלושה סוגים:
רגש אשמה מעכב - זוהי תחושה משתקת שמונעת מאיתנו להתקדם. שגורמת לנו להרגיש חסרי ערך, חסרי יכולת. אנחנו מרגישים אשמים על פעולה שעשינו או פעולה שהיינו צריכים לעשות ולא עשינו, אבל לא מצליחים לצאת מתוך הלולאה ולבצע פעולה שתקדם אותנו.
רגש אשמה מפצה - כשמישהו מצפה מאיתנו למשהו והוא לא מקבל אותו, למשל כשהחלטנו לא להגיע לארוע כלשהו, אנחנו אמנם מרגישים אשמים, אבל למעשה מדובר באשמה ש"מפצה" על הבחירה שעשינו. "אני נורא מצטערת שהברזתי, אני ממש מרגישה אשמה", אלא שברגע האמת אני זאת שבחרתי להבריז, כי העדפתי לעשות משהו אחר במקום, ולכן רגש האשמה שלקחתי על עצמי נועד, כביכול, לפצות את הצד השני, כשלמעשה הוא מסיר מעליי את האחריות לבחירה שעשיתי.
אדלר קורא לרגשי האשם האלה "הכוונות שלא היו לנו". אם אני אומרת שבאמת באמת התכוונתי להגיע, אבל משהו עיכב אותי ואני מרגישה נורא אשמה, הנה אני משפצת לעצמי את המצפון, מפצה את הצד השני על ידי זה שאני מגישה לו את רגשי האשמה שלי, וממלטת את עצמי מאחריות. יתר על כן, אי צורך להכריז על רגשות האשמה שלי באוזני הצד השני. עצם זה שאני מרגישה אשמה, אני מחזירה לעצמי את תחושת הערך.
רגש אשמה מקדם - הסוג השלישי של רגשי אשמה הוא סוג חשוב ומשמעותי. אלה רגשי אשמה שדווקא מעוררים בנו מוטיבציה לעשייה. אם אני מרגישה אשמה על שלא הספקתי מטלה כלשהי, ורגשי האשמה האלה מדרבנים אותי לבצע אותה, גם אם באיחור, או לבצע אותה טוב יותר, הרי שאלה רגשי אשמה שמשרתים אותי והם טובים לי.
אז בפעם הבאה שאתם מרגישים אשמים בידקו, האם אלה רגשי אשמה שתוקעים אותכם בלי יכולת לזוז, ממרקים לכם את המצפון או דוחפים אתכם קדימה?
אבל אני רוצה לדבר איתכם על הצדדים הטובים של האשמה. כן, יש כאלה.
אנחנו חווים קשת רחבה של רגשות בכל יום מימי חיינו. שמחה, עצב, תסכול, הנאה, אהבה ועוד. לכל רגש יש תפקיד ומשמעות, וכך גם לרגש האשמה.
אני מחלקת את רגשות האשמה שלנו, או למעשה את ההתייחסות שלנו אליהם, לשלושה סוגים:
רגש אשמה מעכב - זוהי תחושה משתקת שמונעת מאיתנו להתקדם. שגורמת לנו להרגיש חסרי ערך, חסרי יכולת. אנחנו מרגישים אשמים על פעולה שעשינו או פעולה שהיינו צריכים לעשות ולא עשינו, אבל לא מצליחים לצאת מתוך הלולאה ולבצע פעולה שתקדם אותנו.
רגש אשמה מפצה - כשמישהו מצפה מאיתנו למשהו והוא לא מקבל אותו, למשל כשהחלטנו לא להגיע לארוע כלשהו, אנחנו אמנם מרגישים אשמים, אבל למעשה מדובר באשמה ש"מפצה" על הבחירה שעשינו. "אני נורא מצטערת שהברזתי, אני ממש מרגישה אשמה", אלא שברגע האמת אני זאת שבחרתי להבריז, כי העדפתי לעשות משהו אחר במקום, ולכן רגש האשמה שלקחתי על עצמי נועד, כביכול, לפצות את הצד השני, כשלמעשה הוא מסיר מעליי את האחריות לבחירה שעשיתי.
אדלר קורא לרגשי האשם האלה "הכוונות שלא היו לנו". אם אני אומרת שבאמת באמת התכוונתי להגיע, אבל משהו עיכב אותי ואני מרגישה נורא אשמה, הנה אני משפצת לעצמי את המצפון, מפצה את הצד השני על ידי זה שאני מגישה לו את רגשי האשמה שלי, וממלטת את עצמי מאחריות. יתר על כן, אי צורך להכריז על רגשות האשמה שלי באוזני הצד השני. עצם זה שאני מרגישה אשמה, אני מחזירה לעצמי את תחושת הערך.
רגש אשמה מקדם - הסוג השלישי של רגשי אשמה הוא סוג חשוב ומשמעותי. אלה רגשי אשמה שדווקא מעוררים בנו מוטיבציה לעשייה. אם אני מרגישה אשמה על שלא הספקתי מטלה כלשהי, ורגשי האשמה האלה מדרבנים אותי לבצע אותה, גם אם באיחור, או לבצע אותה טוב יותר, הרי שאלה רגשי אשמה שמשרתים אותי והם טובים לי.
אז בפעם הבאה שאתם מרגישים אשמים בידקו, האם אלה רגשי אשמה שתוקעים אותכם בלי יכולת לזוז, ממרקים לכם את המצפון או דוחפים אתכם קדימה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה